קרקר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שבפני תאונת דרכים ביום 16.7.11 בסמוך לקניון רעננה. התובע טוען כי ביציאתה של בתו (להלן: "הנהגת") מהקניון ובבואה לפנות ימינה לרחוב החרושת, הגיע בנסיעה לנתיבה ומימינה הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") שהגיע מאותו רחוב. הנתבע טען כי בעת בצוע פנייה שמאלה מרחוב החרושת לרחוב המלאכה, כאשר הוא לוקח קשת רחבה הגיעה מולו הנתבעת לנתיב נסיעתו, וגרמה לתאונה.

2.בדיון שבפניי העידו שני הנהגים ואמה של הנהגת, שהיתה עמה ברכב.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת העדויות, ועיינתי בתמונות הצומת, בתמונות הנזק ובתרשים התובעת, אני סבורה שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את גירסתה ברמת השכנוע המוטלת עליה במשפט האזרחי ולפיכך דין תביעתה להתקבל.

4.בהקשר לנטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

וכן בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221-239 [1995]:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

5.במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה  מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

עדותה של האם שלא היתה נוכחת באולם בעת עדות הנהגת אישרה את גרסת הנהגת באופן המלא לרבות לעניין מיקומם של כלי הרכב החונים מצד ימין והמקום שבו התרחשה התאונה בסמוך מאד לפני כניסתה של הנהגת לצומת.

הנתבע 2 העיד כי "ראיתי רכב שבא מולי ואני לא יודע מה היתה הכוונה שלו, להמשיך ישר או לפנות ימינה...." וכן ציין כי שתי כלי הרכב נסעו עם אורות. יש בדברי הנתבע כדי להחליש את גרסתו, שכן היה עליו להבחין באורות רכב התובע המגיע משמאלו ולא להיכנס לצומת עד שיברר אם הרכב המגיע ממשיך ישר, אם לאו. לפיכך יש לקבוע כי הנתבע נכנס לצומת כשאינה פנויה, ובכך גרם לסיכון.

לאור שני אלה – עדות האם והסיכון שיצר הנתבע – מצאתי כי גרסת הנהגת עדיפה, ולו במעט, על גרסת הנתבע ולפיכך דין התביעה להתקבל.

6.הנזקים: לפי אישור ההפסדים המצורף לכתב התביעה דמי ההשתתפות העצמות והכינון מסתכמים בסך של 5,107 ₪ והתביעה הועמדה על סך של 5,000 לאחר תיקון סכום התביעה כאמור מהחלטתי במהלך הדיון.

בהעדר כל ראיה אחרת לא מצאתי סיבה שלא לקבל את אישור ההפסדים כלשונו וכן גם את קביעת השמאי בנוגע לירידת הערך ואני מקבלת את סכום התביעה במלואו. העובדה כי התובע נשא בכל ירידת הערך אין בה כדי ראיה שלא נגרמה אותה ירידת ערך, או להפחית מזכותו לפיצוי בגינה.

7.סוף דבר, על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 5,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 26.7.12.

בנסיבות המקרה ומאחר והדיון הקודם נדחה חרף התייצבות הנתבעים וזאת לבקשת התובע ובתו לזמן עד נוסף - אינני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.